שיר הדגל הוא שירו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. זאב עושה שימוש בתקופת החשמונאים כקשר ההיסטורי של השיר. הוא פותח באזכור דם "הַמַּכַּבִּי", ומסיים בשמו הנרדף: "חַשְׁמוֹנָאִי".השיר שימש כהמנון לסטודנטים יהודים חברי הסתדרות "חשמונאי" שייסדו את בית"ר.הוא נכתב בשנת תרפ"ו 1926. אל תגידו כי איננודם אבינו המכבי;כי שלוש טיפות ממנונמזגו
ובחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך. והם ניגרים כבשמים ורכה ושלווה תנועתם ובחומר הזה האפל הם נקווים למבוע קטן ויש בהם חן וחמדה שגואים ועוברים על גדותם. ובחומר הזה האפל ניבעה מכרה של זהב והחומר הזה האפל מגלה
אור הנר כמאטפורה לתיקון העולם. לא לחינם נבחר הנר להיות "הכוכב" המרכזי עליו נשענים שירים. כותבים רבים עורכים הקבלה בן הנר ואורו לאדם. אור הנר הוא הכישרון, הייחודיות ומסלול החיים של האדם.לכולנו יש נר פנימי שיכול להאיר את העולם – ואין אדם שלא זכה בנר ייחודי משלו .בנר הקטן שחושף
הלילה הזה נדלקים האורות במרומי המגדלים,הלילה הזה שוטפים לפידים את הרחוב כגלים,הלילה הזה מאירים הנרות בחלונות הבתים- וכעיני ילדים נוצצות, מחלון ואשנב ניבטים, הלילה חוזרים ומספרים, כבכל שנה ושנה,אותו הסיפור העתיק, אותה אגדה נושנה.על נס חנוכה, על מורדים – מכבים בנוגשים יוונים,וגבורת הבן הקטן מכל שבעת הבנים,על הפך הקטן, שהספיק