בחג המולד מציינת הדת הנוצרית את הולדת ישו. הפלגים השונים בנצרות חוגגים את החג בתאריכים שונים. הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים חוגגים אותו בתאריך 25 בדצמבר; הנוצרים האורתודוכסים חוגגים אותו ב-7 בינואר והנוצרים הארמנים – ב-6 בינואר.
תאריך החג נקבע לראשונה בשנת 336 לספירה. יש קירבה בין התאריך לבין ה-21 בדצמבר- היום הקצר בשנה בחצי הצפוני של כדור הארץ. לכן, מקובל לחשוב שבחירת התאריך התאימה למנהגי תרבויות עתיקות שחגגו בעונה זו את הולדתה מחדש של השמש והתארכות זמן האור במשך היממה. החגיגות לוו באור, אש, חלוקת מתנות לילדים ולעניים והסבה לארוחה חגיגית.
חג המולד במתכונת החגיגית המקובלת בעולם המערבי, קיבל את צביונו באירופה של תקופת ימי הביניים. לדוגמא, עץ האשוח המקושט והמואר הוא מנהג שמקורו בגרמניה מאותה תקופה. האשוח שהוא עץ ירוק- עד, מסמל הישרדות בחורף הקשה, והאורות המקשטים אותו מייצגים את האור והאש שאפיינו את חגיגות החורף בתקופה העתיקה.
מאז מחצית המאה ה-19 חוגגים את החג גם כחג חילוני-עממי המלווה במנהגי חג שונים. מנהגים רבים מקורם באנגליה, ביניהם, שירת מזמורים ושירי-חג, קישוט הבית בצמח הדיבקון והענקת מתנות. דמותו של סנטה קלאוס, המחלק מתנות לילדים, היא תוספת למסורת שמקורה בניו-יורק, ארה"ב, מן המאה ה- 19.
כיום, חג המולד הוא החג האהוב והנפוץ ביותר בעולם המערבי. חוגגים אותו מאמינים דתיים וחילוניים. הדתיים המאמינים, מתפללים בכנסיה תפילה מיוחדת הנקראת "מיסת חצות". מפורסמת במיוחד היא המיסה הנערכת בכנסיית המולד בבית לחם, העיר בה לפי המסורת הנוצרית, נולד ישו.
