אחד המסרים החזקים שלמדים מהנסיך הקטן הוא שהשאלה הגדולה של החיים- היא איך אתה מסתכל עליהם ומה אתה מפיק מהם. מסר חשוב שזועק אלנו מתוך הדפים של סיפור ילדים (לכאורה).
סיפורו של מדליק הפנסים צריך להאיר לכול אחד מאיתנו את המציאות בה אנו נמצאים וחיים.
מהפגישה בן הנסיך הקטן למדליק הפנסים -אלנו לבחון האם ההתנהלות שלנו ביומיום היא התנהלות חזרתית כמו זו של מדליק הפנסים, שמשאירה אותנו בהרגלים הקבועים והשגויים שלנו ומביאה אותנו לפספס את העובדה שהמציאות סביבנו משתנה .
שאנו משתנים. שיש לנו רצונות חדשים וחלומות שאנו רוצים לגעת בהם.'שה להישאר אדיש להתנהלות של מדליק הפנסים שיודע שהוא שוגה ועליו לשנות את דרכיו אך הוא בתוך הלופ של החיים שמנהל אותו.
הלוואי ונשכיל להבין שלפעמים אנו מגיעים לנקודה בחיים שלנו – בה הגיע הזמן שנתחיל לצעוד לעבר הדבר הבא והנכון עבורינו ולא להיתקע בעבר.
הפלנטה החמישית היתה מעניינת מאד.
היא היתה הקטנה שבכולן.
היה עליה די מקום רק לפנס רחוב ולמדליק פנסים.
הנסיך הקטן לא הבין מה צורך יש בפנס רחוב ובמדליק פנסים אי־שם בשמים, על גבי פלנטה שאין בה בני-אדם, ואין בה אפילו בית אחד.
למרות זה חשב: אולי איש זה מגוחך, אבל הוא פחות מגוחך מן המלך, הרברבן, איש העסקים, והשתיין.
לכל הפחות מלאכתו יש לה טעם.
כאשר הוא מדליק את פנס הרחוב, דומה הדבר לכך שהפיח חיים בכוכב אחד נוסף, או פרח אחד נוסף.
כאשר הוא מכבה את הפנס שלו, הוא משכיב את הפרח או הכוכב לישון. זה עיסוק יפה, ומאחר שהוא יפה, יש בו תועלת של ממש.
כאשר הגיע ברך בנימוס את מדליק הפנסים. "בוקר טוב. מדוע כיבית את הפנס?"
"אלה ההוראות", השיב מדליק הפנסים, "בוקר טוב".
"מה הן ההוראות?"
"ההוראות הן שעלי לכבות את הפנס. ערב טוב".
והוא שב והדליק את הפנס.
"אבל למה שבת והדלקת את הפנס זה עתה?"
"אלה ההוראות", השיב מדליק הפנסים.
"אינני מבין", אמר הנסיך הקטן.
"אין מה להבין" אמר מדליק הפנסים, "הוראות הן הוראות. בוקר טוב." והוא כיבה את הפנס שלו.
אז מחה את מצחו בממחטה מקושטת ריבועים אדומים.
"יש לי עבודה מפרכת. בימים עברו המלאכה היתה קלה יותר. כיביתי את הפנס בבוקר, ובערב שבתי והדלקתי אותו. יכולתי לנוח במשך היום, ובלילה ישנתי".
"וההוראות שונו מאז?"
"ההוראות לא שונו," ענה מדליק הפנסים.
"זו הצרה! משנה לשנה הפלנטה מסתובבת במהירות גדולה יותר, וההוראות לא שונו!"
"ואם כך?" שאל הנסיך הקטן.
"אם כך הפלנטה עכשיו משלימה סיבוב במשך דקה אחת, ולא נותרה לי ולו שניה כדי לנוח. פעם בכל דקה עלי או להדליק את הפנס או לכבותו!"
"זה מצחיק! הימים אצלך נמשכים דקה אחת!"
"זה לא מצחיק כלל!" אמר מדליק הפנסים. "בעת ששוחחנו בינינו חלף חודש שלם".
"חודש?"
"כן, חודש – שלושים דקות, שלושים ימים! ערב טוב." והוא שב והדליק את הפנס.
הנסיך הקטן התבונן בו, וחש חיבה אל מדליק הפנסים, הדבֵק בהוראות שניתנו לו בנאמנות רבה כל כך.
עלו בזכרונו השקיעות שהוא עצמו הלך לחפש, בימים אחרים, בכך שהיה מתיק את כסאו, והוא רצה לעזור לידידו.
"אתה יודע," הוא אמר, "אני מכיר שיטה באמצעותה תוכל לנוח בכל עת שתחפוץ".
"אני תמיד רוצה לנוח," אמר מדליק הפנסים, כי אפשרי שאדם יהיה נאמן ועצלן, בעת ובעונה אחת.
הנסיך הקטן המשיך להסביר: "הפלנטה שלך כל כך קטנה שאפשר להקיף את כולה בשלושה צעדים. כדי להיות כל הזמן בזריחה, עליך להתמיד וללכת, די לאט. כאשר תרצה לנוח, תצעד… והיום ייארך ככל שתחפוץ".
"זה לא יועיל לי הרבה," אמר מדליק הפנסים. "הדבר היחיד שאני באמת אוהב הוא לישון".
"זה חוסר מזל." אמר הנסיך הקטן.
"זה חוסל מזל", אמר מדליק הפנסים. "בוקר טוב.", וכיבה את הפנס שלו.
"אדם זה", חשב לעצמו הנסיך הקטן בעת שהמשיך במסעו, "אדם זה יהיה ללעג בפי כל האחרים – בפי המלך, האיש היהיר, השתיין, ואיש העסקים, ועם זה הוא היחיד מביניהם שאיננו מגוחך בעיני. אולי מן הסיבה שהוא עוסק בדבר־מה נוסף פרט לעצמו".
הוא נאנח בצער, ושב ושח לעצמו: "איש זה הוא היחיד מהם אשר יכול היה להיות ידידי. אבל הפלנטה שלו קטנה מדי. אין בה די מקום לשניים…"
מה שהנסיך הקטן לא הודה בו היה, שהוא מצר לעזוב את הפלנטה הזאת במיוחד בגלל 1440 שקיעות החמה שאפשר לראות בה בכל יום.
