"נס פך השמן" קשור כמובן ב"נס"- נצחונם של החשמונאים וצבאם. נצחון המעטים על צבא האימפריה הגדול והמצוייד.
באלפי שנות גולה הודגש הנס הדתי- אלוהי על חשבון הגבורה האנושית שאיפשרה אותו.
עם התקומה הציונית הלאומית חזר מוטיב הגבורה לבלוט, כפי שניתן לראות
בקטע משירו של אהרן זאב (משורר ילדים וקצין החינוך הראשון של צה"ל).
זאב מדגיש כי אין המדובר בנס דתי אלה בגבורת ובדם הלוחמים.
נדמה שגם בימנו אנו דצמבר 2023 – טקסט זה רלוונטי .
הקרבות שלנו לא הסתיימו ודם המכבים ממשיך לזלוג על רגבי האדמה הזו.
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָ עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
וַיְּהִי אוֹר!
מיריק גרזי, שלושה חודשים לאינתיפדה השנייה השתמשה בטקסט כהשראה וכתבה את הקטע הבא שצירפתי –
שנדמה שנכתב השבוע ומתאר את חיי ההווה שלנו בדצמבר 2023.
"אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים"
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שָׁבָה אֶל הַשִּׁיר הַזֶּה
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,
וּכְמוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְאוֹמְרוֹ, בְּלִבִּי, מֵחָדָשׁ.
תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁאֱמֶת דִּבְּרוּ הַמִּלִּים
תָּמִיד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי:
עַל הֶעָבָר הוּא מְדַבֵּר, הַשִּׁיר,
עַל אוֹדוֹת אֲבוֹתַי, הַחֲלוּצִים,
שֶׁסָּלְלוּ לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ.
אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָלֵינוּ הוּא נִכְתַּב
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה לְאוֹמְרוֹ מֵחָדָשׁ
בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, בִּלְשׁוֹן עַכְשָׁו.
עַכְשָׁו, הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ,
נוֹשְׂאִים אֶת הַלַּפִּידִים,
וְלִבֵּנוּ צָמֵא לָאוֹר
כִּי הַשְּׁבִילִים אֵינָם זוֹרְחִים מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ,
אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲנַחְנוּ עֲדַיִן סוֹלְלִים,
מְגַשְּׁשִׁים בָּעֲרָפֶל הָעוֹטֶה אוֹתָהּ.
הַנֵּס אֵינֶנּוּ מְצַפֶּה מֵעֵבֶר לָעִקּוּל.
לָעֵמֶק אֲנַחְנוּ עֲדַיִן הוֹלְכִים,
אֶל הָהָר לֹא פָּסַקְנוּ אַף פַּעַם מִלְּהַעְפִּיל.
הַסֶּלַע עוֹדֶנּוּ נֶחְצָב בְּיָדֵינוּ,
וּלְבָנֵינוּ, דּוֹר שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי,
אָנוּ מוֹרִישִׁים אֶת הַקַּרְדֹּם.
הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
וְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁהִטְעוּנוּ הַשְּׁבִילִים.
אֲבַל אֲנַחְנוּ גַּם יוֹדְעִים שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאָרְכָה,
הַדֶּרֶךְ הַנִּפְתֶּלֶת,
עוֹד תִּהְיֶה לְמִישׁוֹר
הִיא מֻכְרָחָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת לְמִישׁוֹר,
כִּי בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ מְצַפֶּה הָאוֹר.
עוֹד יְהִי אוֹר
